פניו של מְדַבֵּר החפץ בעילום דמותו מכוסות ב"פיקסלים" בעת השידור בטלוויזיה. נאשם או חשוד המובא לבית המשפט וטוען כי הוא חף מפשע ועורך דינו משמיע את "דף המסרים": "מרשי חף מפשע וההאשמות שהועלו נגדו מופרכות", ולמרות היותו של החשוד חף מפשע ללא ספק, הוא מסתיר את פניו בידיו או בכובעו המורד אל פניו.
גם בתגובות קוראי העיתון המודפס או ברשת, למקרא מאמר שאין דעותיו עולות בקנה אחד עם דעותיהם הנחרצות (והצודקות), משתמשים בקדושת האנונימיות. העיתונות המודפסת, המתקצבת עצמה בחלקה על ידי מודעות, נהנית מאוד ממספר רב של מגיבים, חלקם ענייניים, אחרים מלאי הומור וסרקזם ורובם, כאמור, אנונימיים.
אלה החפצים לסיים חשבונות עם הכותב (שאינו אנונימי ושמו ולעתים גם תמונתו מופיעים) או שרצונם להביע מחאה, אשר ברור להם כי אינה מקובלת ואינה כוללת תרבות דיבור וכתיבה, מסתתרים!
זכיתי לא אחת להיפגע מנחת מילותיו של אלמוני, שאיני יכול אפילו לחשוב מי שונא אותי עד כדי כך, אשר כמעט לכל מאמר שפרסמתי ב"הארץ" או באתר חדשות רפואי זה, הוסיף האלמוני הגיבור הערות שלאחר מכן יופיעו לצד שמי בחיפוש ברשת, המייחסות לי תכונות איומות, טיפשות ובעצם הוא היה כותב את המאמר הרבה יותר טוב. באחד המאמרים על תולדות הסטטוסקופ, חטפתי את ההשמצה האנונימית "אתה כותב על סטטוסקופ וכרגע אנו נלחמים על פינוי ימית".
היעלה על הדעת, או בנוסח ימינו אלה, האם זה סביר, כי רופא יכתוב סיכום מחלה או דו"ח ניתוח ולא יחתום את שמו? האם דיון רפואי בבית החולים יכול להיערך כאשר הרופאים המשתתפים יביעו דעה דרך ה"זום" ללא אפשרות לזהות מי המביע דעה?
באתר זה, הנקרא על ידי אלפי רופאים, מתלהטות לא פעם הרוחות על רקע מחלוקות אתיות או פוליטיות. האנונימיים, המתנגדים לשביתת הרופאים למשל או מערערים על דרישות מתמחים צעירים, הם בוטים ומלאי זעם, אבל רק בודדים חותמים את שמם ודרגתם
השמירה על אנונימיות מיוחדת רק להבעת דעה לא מקובלת או מסיבות אחרות, אבל כאשר נשלח מאמר לפרסום, לא יהססו אלה שלא היו שותפים מלאים לרעיון או לכתיבה להוסיף את שמם בשל העובדה שהם מנהלי המחלקה או שאפשרו לחוקר הצעיר לבצע את המחקר.
באתר חדשות זה, הנקרא על ידי אלפי רופאים, בעת דיון בו מתעוררת מחלוקת, אתית או פוליטית, מתלהטות הרוחות. האנונימיים, המתנגדים לשביתת רופאים למשל, או מערערים על דרישות מתמחים צעירים, בוטים ומלאי זעם, אולם רק בודדים חותמים את שמם ודרגתם.
הכותב הגלוי נתון למשיסה על ידי אנונימי, היכול לכנות את הכותב בכינויים שונים, החל ב"נמושה" וכלה ב"רמת משכל ירודה". האם לענות? לא מן החוכמה. להתעלם – משאיר את השדה פרוץ
מאחר שהאתר פתוח בחלקו גם לקהל הרחב, לעתים אנשים שאינם בעלי רשיון רופא, חלק מהתגובות נראה כנגוע על ידי כותבים בשכר המייצרים את "דעת" הרוב או המיעוט. הכוחות אינם שקולים – הכותב הגלוי נתון למשיסה על ידי אנונימי, היכול לכנות את הכותב בכינויים שונים, החל ב"נמושה" וכלה ב"רמת משכל ירודה". האם לענות? לא מן החוכמה. להתעלם – משאיר את השדה פרוץ.
באתר יש הכרח בתגובות, אולם למי שהביע דעה בשמו ותארו מגיע לקבל תגובה החתומה גם היא בשם, בתואר, בתחום ההתמחות, ואולי אפילו בהוספת מספר הרשיון או במתן כתובת דוא"ל, כך שניתן לקיים שיח מכובד.
אינני מגיש מאמר לפרסום ללא שמי, גם אם זה יעורר עלי את חמת קהילת האנונימיים, כמו מכתב זה. פרופ' יואל דונחין. מ.ר: 11769. גימלאי [email protected]
פרופ' יואל דונחין הוא רופא "הדסה עין כרם" בעבר, כיום גימלאי ומתנדב בבית החולים
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
